הבנת המדיה - להבין את מקלוהן

פרופ' יהושפט גבעון – גרסה 10 באפריל 2013

אין בכוונתי לנסות לסכם במאמר זה את כל דבריו של מקלוהן ביחס למדיה כפי בוטאו בספריו, ובעיקר בספרו המרשים ביותר "הבנת המדיה: השלוחות של האדם" (2003, המקור באנגלית, 1964. בעברית שם הספר תורגם, פשוט ובקצרה "להבין את המדיה"). מקלוהן ידוע גם בשל שפתו הקשה גם לדוברי שפתו, האנגלית. במשך שנים הצלחתי רק לשלוף כמה מאמרותיו, היותר ברורות, כדוגמה לתפיסת הטכנולוגיה והשפעתה, המוכרת כ"דטרמיניזם טכנולוגי".

מי לא מצטט את האמרה "המדיום הוא המסר" כדיברה הראשונה בתורת התקשורת של מקלוהן? כולנו הבנו דברים אלה כטוענים שהמדיום הוא המסר של עצמו, ותוכנו איננו אלא המדיום עצמו. והנה, כבר בעמ' 8 בספרו, מקלוהן מצהיר: "עובדה זו, האופיינית לכל מדיה, פירושה שה"תוכן" של מדיום כלשהו הוא תמיד מדיום אחר" (תרגום שלי). כאן אמנם ממשיך מקלוהן, וטוען, בניגוד לממצאיו של גודי (Goody, 1977) ומתוך התעלמות מקצת היסטוריה של המצאת הכתב, כי: "התוכן של הכתיבה הוא דיבור". הרי מסתבר שהאלפבית במקורו הומצא ללא קשר לדיבור. יתירה מזו, גם שימושיו היותר מתוחכמים של האלפבית אינם קשורים לתכנים דבורים. מכל מקום, כולנו הבנו שמקלוהן טוען שהמדיום משפיע עלינו לא במשמעות של תוכנו, אלא באופי המדיום עצמו.

במאמר קצר זה אני מתעניין יותר באופן שבו אנו הבנו ומבינים את מקלוהן - ולא באופנים שבהם הוא לפעמים שגה. מקלוהן כתב ספר "הבנת המדיה", ואני טוען שאנו צריכים להבין את מקלוהן תחילה, לפני שאנו דנים בתוכני דבריו. למשל, גם כדי להשיב על השאלה התמימה: מדוע מקלוהן קרא לספרו "הבנת המדיה"? הנוכל לדמיין היום ספר שייכתב על השפעות האינטרנט על התרבות ועל החברה ושמו יהיה "הבנת האינטרנט"? או "הבנת הטכנולוגיה הדיגיטלית"? בקושי.

רבים הם הסוברים שמקלוהן היה בעל העמדה החד-משמעית, שהטכנולוגיה משפיעה עלינו באופן החלטי, מבלי שתהיה לנו כל ברירה בנידון. הנה, אפילו במהדורת 1994, למלאת 30 שנה להוצאת הספר, בהקדמה שהוצאת בית הדפוס של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בחרה לפתוח את דבריו של מקלוהן, פורטו שבחים לכישוריו הנבואיים של מקלוהן, מבלי להזכיר את אמונת היסוד שלו, כפי שנוסחה במילים די מפורשות גם בהקדמה שלו וגם בפרק הראשון, בעל הכותרת המצוטטת לרוב, "המדיום הוא המסר". כמעט כל מי שכותב על דטרמיניזם טכנולוגי (כלומר, על ההשקפה שהטכנולוגיה משפיעה עלינו באופן החלטי, מבלי שתהיה לנו ברירה כלשהי לגבי השפעתה), מזכיר את מקלוהן כהוגה דעות בעל ההשקפה הזו. יש אפילו הטוענים שהוא מייסד הזרם הדטרמיניסטי בהקשר טכנולוגיות התקשורת.

יש כאן ריבוד של כמה שכבות של טענות של "אבל, בוודאי ש.." שצריך לקלף אותן, אחת, אחת ולהסירן. "בוודאי שהטכנולוגיה משפיעה עלינו" בצורה מקיפה וטוטלית. מי יחלוק על כך? וכך, מזה למעלה מעשרים שנה שבתחומי החינוך נוהגים, ללא שום ביטוי של הסתייגות, לפתוח מסמכים רבים בהצהרות בסגנון "טכנולוגיות המידע והתקשורת טלטלו את התרבות האנושית והניעו בה תהליכים של שינוי מכל היבט ובכל תחום" (מלמד ואחרים, 2011). ובאותו האופן, אני מניח שרבים יגיבו "אבל בוודאי שמקלוהן הוא בעל השקפה דטרמיניסטית" ויתמהו על כך שאני בכלל מעלה לדיון ולבירור את השקפתו של מקלוהן. עלי להדגיש כי במאמר זה אינני מעוניין בדיון בתקפות התפיסה הדטרמיניסטית. אינני מעוניין בבדיקת טענותיו של מקלוהן, אלא בבירור מה היו טענותיו בדיוק. אני מעוניין בבדיקת העובדות לגבי מה ביטא מקלוהן ביחס להשקפותיו – מה הוא אמר ומה הוא לא אמר, במפורש.

במשך שנים רבות סברתי שאכן מקלוהן היה "דטרמיניסט טכנולוגי" מוצהר. אלא שיום אחד, כאשר רציתי להשתמש בספרו המוקדם, על "ערפילת גוטנברג" (McLuhan, 1962) נתקלתי במשפט תמוה, אותו הוא כתב בהקדמה (בתרגום שלי): "רחוק מלהיות דטרמיניסטי, אדרבא, המחקר הנוכחי, כך אני מקווה, יטיל אור על הגורם הראשי שבשינוי חברתי אשר עשוי להוביל להגדלה אמתית של אוטונומיה אנושית" (שם, עמ' 3). צריך לקרוא משפט זה פעמיים שלוש כדי להבין אותו כפשוטו. ובהמשך, בעמוד שאחריו, מצאתי את הדברים הבאים: "האדם, החיה הבונה-כלים, אם בדיבור או בכתיבה או ברדיו, היה מעורב בהרחבה של חוש זה או אחר שלו באופן שיפריע לכל שאר חושיו וכשריו. אבל לאחר שערך את הניסויים האלה, באופן עקבי, בני האדם נמנעו מלעקוב אחריהם בתצפיות" (שם, עמ' 4). שפתו של מקלוהן מעוקלת ומפותלת ולכן קל לדלג על ההערות האלה או סתם להתעלם מהן. אבל, הוא אומר כאן במפורש שלושה דברים חשובים ביותר הנוגעים להשפעת הטכנולוגיה על האדם. אלו הם רעיונות, שכמה מהם אף הוגה דעות לא ביטא לפניו, ומעטים אחריו:

  1. ראשית כל, הוא אינו מאמין שהשפעת הטכנולוגיה על האדם היא בלתי נמנעת כי הוא מאמין במפורש באפשרות של "הגדלה אמתית של האוטונומיה האנושית".
  2. השפעת הטכנולוגיה קשורה באופן הדוק, וביחס הפוך, עם הבנת הטכנולוגיה (המבוססת על מעקב אחרי ההיתנסות בניסויים בטכנולוגיות השונות) והאוטונומיה האנושית תלויה בהבנה זו וניתן להגדילה באמת (ולכן, ההשפעה אינה הכרחית);
  3. בני האדם אוהבים להתעסק בטכנולוגיות, אך אינם אוהבים לבחון ולהבין אותן.

זה נאמר במפורש. אין צורך בפרשנות כדי לזהות את שלוש הטענות האלה. אבל, בין השורות האלה אפשר לשמוע גם את הטענה שהשפעת הטכנולוגיה נובעת מבורותם של בני האדם ולא ממהותה של הטכנולוגיה. לכן, אחת מן השתיים תהיה נכונה. אפשרות אחת היא, שתלמידיו, הקרובים (כמו פוסטמן ואחרים) או הרחוקים, פשוט, לא הבינו אותו. או, שמאוחר יותר, למשל כפי שרובנו סוברים לגבי ספרו היותר פופולרי על "הבנת המדיה" (מקלוהן, 2000), הוא פשוט שינה את דעתו, והגיע למסקנה שבכל זאת הטכנולוגיה משפיעה עלינו מבלי לאפשר לנו להיות חופשיים מהשפעתה.

אין ספק שמה שמקלוהן ביטא ב-1962 היה נועז למדי. הוא לא היה הראשון שדן בהשפעות הטכנולוגיה או הכלים, או הטכניקות. מן הראוי לציין כי המונח "טכנולוגיה" עלה על שולחן הוגי הדיעות רק החל משנות ה-50. לפני כן הם דיברו בעיקר על "טכניקה" או "טכניקות". המתרגמים היום את כתביהם, יבחרו במונח "טכנולוגיה" כתרגום למונח "טכניקה". קדמו למקלוהן חוקרים מכובדים כמו מרקס, היידיגר, מרקוזה, ז'אק אלול, פוקו, ולאחרונה פינברג (Feenberg, 2010, pp. 181-218, pp. 219-226). בחלקם היו דטרמיניסטיים, כלומר, האמינו בהשפעה הבלתי נמנעת של הטכניקה או הטכנולוגיה, בחלקם לא כל כך, אבל אף אחד מהם לא ייחס חשיבות להבנת הטכנולוגיה (או ל"לוגיה" שבשם החדש) עצמה כגורם שהוא "הגורם הראשי שבשינוי חברתי אשר עשוי להוביל להגדלה אמתית של אוטונומיה אנושית" (McLuhan, 1962, p. 3). פינברג התקרב כמעט לרעיון הזה בכותרת ספרו (Feenberg, 2010): "בין תבונה לניסיון: מאמרים בטכנולוגיה ומודרניות". התקרב, אך לא יותר מזה. לראייה, המונח "הבנה" אינו מופיע באינדקס של ספרו החשוב הזה. כמובן שאין חידוש ברעיון שהבנה היא תנאי עיקרי לחופש האדם. אבל, בהקשר של השימוש בטכניקות, מדובר בתנאי שאיננו כל-כך פופולרי.

האם מקלוהן שינה בין 1962 ו-1964 את דעתו והאמין בדטרמיניזם כפי שרוב החוקרים טוענים עליו? הרי מותר להוגי דעות לשנות את דעותיהם, אבל כדאי גם שיסבירו את סיבת השינוי. בכל אופן, גם אם אפשר להיסחף אחרי דבריו של מקלוהן ולחשוב שבספרו השני הוא הביע דעות דטרמיניסטיות מאד בדבר השפעת טכנולוגיות התקשורת, מסתבר שקריאה יותר מדוקדקת בספר זה תגלה שהוא לא שינה את עמדתו בכלל. הוא השתמש במונח "מדיה" כדי לכסות את ההיבט התקשורתי של השימושים בטכניקות. חשוב לציין כי בספר זה, פרק שלם מוקדש לטכניקה הספרתית, קרי, למחשבים (פרק 33). כתיבתו האניגמטית יכולה לשמש תירוץ לעובדה שמספר כה רב של קוראים, יחד אתי (גבעון, 2011, עמ' 133), נפלו בפח והאמינו, ללא שום היסוס, שמקלוהן, לפחות ב-1964, האמין בהשפעה הדטרמיניסטית הסוחפת של המדיה.

למרבית ההפתעה, במבוא לספרו, מתאר מקלוהן במפורש את האמונה שלאורה הוא כתב את ספרו (התרגום שלי): "כזו היא האמונה שבה נכתב הספר הזה. הוא בוחן את קווי המִּתְאָר של הוויותינו המורחבות באמצעות הטכנולוגיות שלנו, כשהוא שואף להגיע אל עקרון ההבנתיות של כל אחת מהן. בביטחון המלא, שאפשר להגיע לידי הבנה של הצורות האלה, שתביא אותן לכלל שירות מסודר, התבוננתי בהן מחדש..." (McLuhan, 1964, p. 6). מקלוהן, כפי הנראה, חש שעליו להסביר את דבריו כי הוא מוסיף בדרך עקלתון: "ניתן לומר על המדיה כפי שרוברט תיאובאלד אמר על מיתונים כלכליים: 'ישנו גורם נוסף שעזר לשלוט במיתונים, והוא הבנה טובה יותר של התפתחותם.'" (שם). כלומר, לפי הדוגמה הזו, שמקלוהן טען שניתן ליישם אותה על המדיה, הגורם שעוזר לשלוט בטכנולוגיה הוא ההבנה של התפתחותה.

אז מהי מטרתו של מקלוהן בכתיבת הספר ומה טענתו? עלינו לקפוץ הלאה בספר, ובין כלל ההצהרות שלו לגלות כי "הרי לכל מדיום יש הכוח לכפות את שליטתו על הבלתי נזהר" (שם, עמ' 15). ברור שבמשפטים אלה מבטא מקלוהן את אי-הסכמתו הנחרצת עם הרעיון, שלטכנולוגיה, או למדיה, יש השפעה בלתי נמנעת ובכל תנאי. הוא לא כתב "הרי לכל מדיום יש הכוח לכפות את שליטתו עלינו" אלא, שמדובר בהשפעה מותנית. יש צורך להיזהר, כי אם ניזהר, היא לא תשפיע עלינו. המעניין הוא, שהוא מאמין שהתנאי לחופש מהשפעת הטכנולוגיה וממרותה הוא הבנה. דברים אלה הוא השמיע במפורש גם בראיונות שהשתתף בהם בטלוויזיה כמו למשל בסוף הווידיאו המצוי בכתובת: http://youtu.be/Hro7x9ROl1M (בזמנים 9:23-8:21).

אם נחזור אל דבריו מ-1962, נבין שהוא טען שהנטייה הצפויה של בני האדם בחברה עתירת כלים, היא לא לבחון אותם. אפשר לגלות עובדתית עד כמה מקלוהן צדק, לא רק באי-הבנת עמדתו, אלא גם בעמדה העקבית והבלתי-משתנה של מערכת החינוך למשל, ממנהיגיה ועד למורים בשדה, בסירובם להבין את הטכנולוגיה הדיגיטלית, למרות התעסקותם, לכאורה, בטכנולוגיה זו. מזה חמישים שנה, שמערכות החינוך ערכו עשרות ניסיונות בשילוב הטכנולוגיה הדיגיטלית בבית הספר, ניסיונות, שלא הפיקו תוצאות מספקות, או תוצאות אחידות. האכזבה החוזרת מניסיונות אלה צריכה להיות צפויה מראש אם נקבל את טענותיו של מקלוהן. הרי ניסיונות אלה לא היו מבוססים על הכשרה המתחילה בהבנת הטכנולוגיה. יתירה מזו, "נמנעו מלעקוב אחרי הניסיונות האלה בתצפיות", כלומר, בגישה מדעית. עם כל גלגול של הטכנולוגיה הדיגיטלית, החל ממערכות הוראה מתוכנתת בסגנון סקינר (שהוכנסו למערכת החינוך בישראל בהתלהבות רבה בשנות ה-70) וכלה באינטרנט ובאמצעי תצוגה ועבודה אלקטרוניים (שהוכנסו תחילה לבתי הספר תחת השם המבזה "לוחות חכמים" ו"כיתות חכמות") בימינו, חזרה והתגלתה התופעה עליה כתב במפורש מקלוהן. פרויקט אחר פרויקט בוצע ואחר כך הוזנח מבלי שיופקו ממנו לקחים ביסודיות. בשום פרויקט המורים לא הבינו את הטכנולוגיה עצמה. בשום פרויקט לא איפשרו להם להבין את הטכנולוגיה. בשום פרויקט לא נכללה הכשרה להבנת הטכנולוגיה עצמה, ולכן, אליבא דמקלוהן, לא יכלו להתמודד עם תופעות השיתוק שמלוות כל כניסה של כל טכנולוגיה חדשה. תמיד התפלאו על המורים שלא השכילו "להחזיק נכון" את הטכנולוגיה ושהתקבעו בדרכים בלתי מושכלות של השימוש בה (Bereiter, 2008). תמיד דרשו מהמורים להשתנות ולשנות, אבל לא בכיוון הבנת הטכנולוגיה. אבל, הרי מקלוהן טען במפורש כי "הבחינה של המקור וההתפתחות של ההרחבות הפרטניות של האדם חייבת להתחיל קודם בהסתכלות על עקרונות כלליים של המדיה, או הרחבות האדם, בהתחילנו בשיתוק, שמעולם לא הוסבר, שכל הרחבה מביאה ליחיד ולחברה." (שם, עמ' 6, בסוף ההקדמה לספר על הבנת המדיה).

מקלוהן התרכז והתמקד בתופעה כללית אחת הבאה לידי קיום ביחס לטכנולוגיה, בעיקר בשלבים הראשונים של השימוש בה: השיתוק. הוא הזכיר תופעה נוספת, והיא ההימנעות ממעקב אמפירי אחרי הניסיונות להכניס טכנולוגיה נתונה לשימוש. הוא לא טען שבזאת הוא מיצה את מלוא ההיקף של הבנת הטכנולוגיה. הוא טען, ממש במילים מפורשות, שבהבנת הטכנולוגיות הוא מתחיל בהבנת תופעת שיתוק המוחין המלווה טכנולוגיה חדשה ולא מובנת. כאשר מדובר בטכנולוגיות הספרתיות, הבנתן מבוססת על מספר מצומצם של עקרונות, מעניינים ומרתקים, שבחלקם נובעים מהמקום שבו טכנולוגיות אלה הוגדרו ופותחו מלכתחילה: בלוגיקה מתמטית ובמדעי המחשב. עקרונות אלה נחשבים (אם כתוצאה משיתוק החושים עליו מדבר מקלוהן, או אם כתוצאה מחוסר הרצון לבחון את המדיה ולעקוב אחריה בתצפיות) כטאבו. בדרך כלל מייחסים אותם להנדסת אלקטרוניקה כדי להצדיק את ההתעלמות הגמורה מהם. המעניין הוא שעוד בשנת 1950, במאמרו המפורסם של טיורינג אודות מכונות חישוב ותבונה, הוא טען במפורש שהתייחסות זו היא אמונה תפלה (Turing, 1950). לא נמצא לעקרונות אלה שום זכר בהשתלמויות הרבות שניתנו לאלפי מורים במשך אלפי שעות מאז הפרויקט הראשון להתאמת מערכת החינוך לסביבה הטכנולוגית החדשה. בעשרות פרויקטים, שלא היו מבוססים על הבנת הטכנולוגיה, אלפי מורים נדרשו להשתמש בה כשהם, כך סבר מקלוהן, משותקים או מהופנטים. גם המדריכים שלהם, מאז שנות ה-70 בישראל (ומאז שנות ה-60 בארה"ב) ברובם היו בורים בהבנת הטכנולוגיה.

"להבין מדיה", לפי דעתו של מקלוהן, הוא התנאי ההכרחי, לא רק לחופש מהשפעות כפויות של המדיה, אלא גם לשימוש תקין במדיה, כזה שהשירות שלה יהיה "מסודר" (שם, עמ' 4). בניגוד לתלמידו, פוסטמן, שהאמין שהיעלמות הילדות, בהשפעתה של התקשורת האלקטרונית חייבת להתרחש, "שאם אין ביכולתנו לומר משהו על האופן שניתן למנוע שואה חברתית, אולי יש תועלת כלשהי בניסיון להבין מדוע היא מתרחשת" (פוסטמן, 1990, עמ' 12 – בסוף "פתח דבר"), מקלוהן האמין ש"הבנת המדיה" היא הדרך להימנע מהשפעותיה הבלתי רצויות. לפי תפיסתו של מקלוהן, ההבנה אינה תרופת הרגעה אלא תרופת מנע חיונית.

כמובן שאנו לא חייבים להאמין למקלוהן, בייחוד לא כאשר הוא מנסה להחזיר אותנו לשולחן הלימודים. אבל, האמנו לו, ללא הסתייגות, כאשר חשבנו שהוא מספר לנו את המיתוסים אודות כוחה ועוצמתה של הטכנולוגיה. כנראה, עד שלא נבין שהבנה היא הכוח העליון העיקרי שעומד לרשותנו, אנו ותלמידינו, נמשיך להיות לכודים בעיוורון של אמונות תפלות. גם במאה ה-21.

מקורות


גבעון, י' (2011). האודיסאה של הטקסט: פרשיות בתולדות מושג הטקסט בתרבות המערב. תל-אביב: מסדה.

מלמד, ע', פלד, ר', מור, נ', שיינפלד, מ', הראל, ש', בן שמעון, א' (2011) "תוכנית להתאמת המכללות להכשרת מורים לחינוך במאה ה-21" באגף להכשרת עובדי הוראה, המנהל להכשרה ולהתפתחות מקצועית של עובדי הוראה, משרד החינוך, מדינת ישראל. ברשת:

http://cms.education.gov.il/nr/rdonlyres/5c6fe315-0149-4c86-a896-e16ce17e15e2/132073/21centuryskilsjuly2011.pdf

מקלוהן, מ' (2003). להבין את המדיה. תל-אביב: בבל. (המקור באנגלית: 1964).

פוסטמן, נ' (1999). אבדן הילדות. תל-אביב: ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר.

Bereiter, C., (Scardamalia, M., contributing editor) (2008). “Pedagogical Biases in Educational Technologies”, in Educational Technology, May-June 2008, pp. 3-11.

Feenberg, A. (2010). Between Reason and Experience: Essays in Technolology and Modernity. The MIT Press.

Goody, J. (1977). The Domestication of the Savage Mind. Cambridge, England: Cambridge University Press.

McLuhan, M. (1962). the Gutenberg galaxy: the making of typographic man. University of Toronto Press.

McLuhan, M. (1964, 1994). Understanding Media: The Extensions of Man. Cambridge, Massachusetts: The MIT Press.

Turing, A. M. (1950) “Computing Machinery and Intelligence”, Mind, Vol. LIX, pp. 433-460. Accessed online: April, 6, 2013: http://www.loebner.net/Prizef/TuringArticle.html

~*~